ברייתא מסבירה שהמילים "מעם הארץ" המוזכרות בפרשת חטאת היחיד באות להוציא את המלך ואת הכהן הגדול. הברייתא מקשה על הדרשה הזו, שכן המלך והכהן הגדול כבר מוצאים במפורש מן הפסוקים. היא מסיקה שהפטור המוזכר בברייתא לגבי הכהן הגדול מתייחס למקרה שבו עבר עבירה בשגגה (שגגת מעשה), אך לא על סמך הוראה שגויה (העלם דבר). הפטור למלך חל כאשר חטא לפני שנתמנה למלוכה. עם זאת, פירוש זה מתאים רק לדעת רבי שמעון, שכן לדעת חכמים, במקרה כזה המלך חייב להביא חטאת יחיד. כדי ליישב זאת עם עמדת החכמים, רב זביד בשם רבא מציע תרחיש שבו המלך אכל חצי כזית חֵלב לפני שהתמנה למלך, ולאחר מכן אכל עוד חצי כזית. במקרה כזה, הוא לא יהיה חייב להביא חטאת יחיד.

רבא שאל את רב נחמן: אם אדם אכל חצי כזית לפני שהתמנה למלך, ואז נעשה מלך, ולאחר מכן חדל להיות מלך ואכל עוד חצי זית — האם שני החצאים יצטרפו לחייבו בחטאת יחיד? הם מנסים להשיב על השאלה באמצעות השוואה למקרה מקביל של יהודי שהפסיק לשמור מצוות, משומד, אך ההשוואה נדחית בסופו של דבר.

רבי זירא שאל את רב ששת, לפי דעת רבי שמעון: אם אדם אכל משהו שהסטטוס שלה היה בספק (האם חֵלב או שומן), ורק לאחר שהתמנה למלך התברר לו הסטטוס היה בספק, האם יביא אשם תלוי? הנחת השאלה היא  שמכיון שסוג הקרבן אינו משתנה עם שינוי מעמדו של האדם מאדם רגיל למלך, אולי יתחייב בקרבן. השאלה נותרת ללא פתרון.

ברייתא מביאה שתי דרשות שונות שמלמדות כי משומד אינו מביא חטאת יחיד. נבחנת הנפקא מינה בין שתי הדרשות.

יש מחלוקת אילו עבירות מגדירות אדם כמשומד.

ברייתא מסבירה שכאשר התורה מדברת על נשיא, הכוונה היא למלך, שכן אין מעליו אלא הקב"ה. רבי יהודה הנשיא, המכונה "רבי", שאל את רבי חייא האם הוא חייב להביא את הקרבן הייחודי לנשיא. רבי חייא השיב שלרבי יש מקביל בבבל, ראש הגולה, ולכן אינו נחשב למי שאין מעליו אלא הקב"ה. עולה קושיה, שכן גם מלכי יהודה וישראל היו מביאים את הקרבן, אך מוסבר שרבי היה כפוף לראש הגולה, משא"כ עם מלכי יהודה ומלכי ישראל. רב ספרא מביא גרסה שונה של הדיון בין רבי לרבי חייא.

הכהן הגדול שמביא קרבן ייחודי הוא דווקא כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, השמן המיוחד שהוכן על ידי משה. המשנה מפרטת את ההבדלים ההלכתיים בין כהן גדול שנמשח לבין כהן גדול שהחל בתפקידו על ידי לבישת הבגדים המיוחדים. היא גם מבחינה בין כהן גדול המכהן בפועל לבין כהן גדול שחדל לכהן.

ברייתא מביאה מחלוקת בין רבי יהודה לרבי יוסי בשאלה האם שמן המשחה הוכן בדרך ניסית. רבי יהודה, הסבור שהוכן בדרך ניסית, תומך בדבריו בכך שמביא מספר ניסים הקשורים לשמן המשחה, וטוען שאין זה מפתיע שגם הכנתו הייתה ניסית.

אם מלך יורש את המלוכה מאביו, הוא אינו נמשח — אך הכהן הגדול כן. רק מלכים מבית דוד נמשחו. עולות קושיות על תיאוריה זו: שלמה נמשח אף שאביו היה מלך, וגם יהוא, מלך ישראל, נמשח. הדבר מתורץ בכך שיהוא נמשח בשמן אפרסמון ולא בשמן המשחה, ובמקרה של שלמה הייתה אי-בהירות לגבי זהות היורש. יהואחז, שאביו היה גם כן מלך, נמשח משום שנעשה מלך במקום אחיו יהויקים, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים. האם באמת היה מבוגר ממנו בשנתיים? הגמרא מעיינת בפסוקים השונים כדי להבין את סדר הגילאים בין האחים.